כבר שבועיים שאני סטודנטית. התגעגעתי לזה מאוד, תמיד צחקתי ואמרתי שבפנים אני חנונית על. אני ממש נהנית, גם מהלימודים עצמם, וגם מהרעיון הכללי, שסוף סוף מצאתי את מה שחיפשתי במשך הרבה זמן.
קצת סדר בבלאגן. יש לי תואר ראשון בלימודי קולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. כמו כולם, נכנסתי ללימודים עם חלום להיות במאית. במהלך התואר גיליתי שהאהבה שלי לאופנה ואסתטיקה חזקה ממני, התחלתי כמעצבת תפאורה ותלבושות בסרטי סטודנטים, ובהמשך התמקצעתי בעיקר כמעצבת תלבושות, כשגיליתי שבגדים זה באמת הכי כייף. בסיום התואר השתלבתי די מהר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, תחילה כעוזרת מלבישה ובשנה האחרונה לפני עזיבתי כמעצבת התלבושות הראשית.
כל הזמן הזה הייתי במצב מאוד חצוי. מחד, הסט הקולנועי לעד ירגיש לי כמו הבית. מגיל 16, עוד במגמת הקולנוע בבית ספר התיכון אני כל כולי בעולם הזה. ביצעתי כל תפקיד במהלך השנים, מעוזרת במאי עד נערת מים, אני מתעוררת לחיים כשאני קוראת תסריט טוב ויכולה להתחיל לעצב במוחי את הדמויות העתידיות לקום לתחייה על המסך. זוהי עבודה מרתקת וסוחפת, מלאה בהפתעות ודינמית מאוד. מצד שני, במדינתו הקטנה כמות הפרוייקטים שמעניינים באמת דלה, מאוד דלה. ואילו כוח אדם אינו חסר, ואותן מלבישות בסופו של דבר עושות את הכמות המוגבלת של ההפקות האיכויות שיש. ועוד לא דיברתי על שעות העבודה המטורפות, התנאים בשטח והמחסור התמידי בתקציב להלבשה. בנוסף, חוסר הבטחון הכלכלי הטמון בעבודה כפרילנסרית אינו ניתן לתיאור, היו מצבים שממש חוויתי חרדה כשלא ידעתי מה הפרויקט הבא. וככה התגלגלתי לי מפרויקט לפרויקט, מלאה בחרדות עד שנולד יובלי לפני כמעט שלוש שנים.
כשהפכתי לאמא הבטחתי שלתחום הקולנוע אני לא חוזרת. איני מוכנה לוותר על חווית האימהות, לצאת מהבית בחמש בבוקר ולחזור בערב. אמנם זה היה טמון בויתור על כל העולם שיצרתי לי, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון עבורי. מאז לא הצלחתי למצוא את הדבר הבא, תחושה שהלכה והתעצמה בחצי השנה האחרונה. אמנם השתלבתי במקום עבודה מקסים, בבוטיק מעצבים, עם שעות נוחות וקרבה לבית, אבל הרגשתי כל הזמן שחסר לי דבר מה. הרגשתי שהדבר היחיד שמגדיר אותי זה הבגדים. וכמו שאמרתי בתוך תוכי אני חנונית, אוהבת ללמוד, לקרוא ולנתח שירה. הרגשתי שאני חייבת שינוי, שאני חייבת לקבל החלטה. הכיוון הנוכחי נבט במוחי זמן מה, לא העזתי לדבר עליו אפילו עם בעלי. רציתי להיות בטוחה שזה הדבר שאני באמת רוצה. וברגע שהחלטתי שכן, יש לי הקלה עצומה.
לפני כשלושה שבועות, שבוע לפני תחילת שנת הלימודים, החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. החלטתי שאני רוצה להיות מורה, לעבוד עם ילדים, להיות מחנכת. תפקיד שיש בו את הערך המוסף שהיה חסר לי כל כך, וגם ידידותי לאמהות. סבתא ואמא שלי מורות, סבי ז"ל היה מרצה לפדגוגיה, אז כמובן שהתחום אינו זר לי. בחרתי במסלול ההסבה לאקדמאים של מכללת לוינסקי, ובעוד כשנה וחצי אהיה מורה מוסמכת לספרות.
מה שמדהים שברגע שלקחתי את ההחלטה, שהיא מאוד שונה מכל מה שעשיתי בשנים האחרונות, קיבלתי כל כך הרבה תמיכה ואהבה, וגילויים מאנשים שמאוד הפתיעו אותי, שגם הם חושבים לעשות הסבה להוראה, אך אינם מעיזים.
אז הנה, סוף סוף העזתי ואני ממש מאושרת!
 |
| חולצה - ANNA K| מכנסיים - MIA (גוטיק)| סנדלים - BERTIE| תיק - AMALIA BTQ(גוטיק)| שרשרת פרנזים - HONEY B |
והבלוג? ממשיך כרגיל. כמו שכבר אמרתי קודם, זהו המקום הפרטי שלי לבטא את אהבתי לעולם האופנה, הבגדים פשוט יהיו עכשיו התחביב ולא העיסוק העיקרי. אולי אכניס מדור סטיילינג בחדר המורים, לפי מה שאני רואה בינתיים, לא יזיק בהחלט>>
תודה ענקית לריי שגב על הצילומים,
ושבוע טוב לכולם!
